על ארה”ב והמערב לחשב מחדש את מדיניותם מול איראן, החותרת להשתלטות על המרחב התרבותי, הכלכלי והחברתי של עיראק, סוריה ולבנון תוך חבירה לרוסיה ולסין. הצלחת התוכנית האיראנית מהווה איום אסטרטגי על ארה”ב וישראל ועל המדינות הסטטוס קוו במזרח התיכון.
בעוד עיני העולם נשואות למלחמה באוקראינה, למערכה בין סין וארה”ב ולציר הנבנה של איראן, סין ורוסיה ולהסכם הגרעין האפשרי עם איראן; בעוד ישראל עוסקת במתיחות ההולכת וגוברת בגבולה הצפוני מול חיזבאללה, באיום למערכה רב-זירתית ובבעיות מבית, איראן עסוקה בחשאי בהשתלטות על מדינות במזה”ת. התוכנית האסטרטגית האירנית מכוונת גם אל הכלכלה והחברה בלבנון, בסוריה ובעיראק. הפעילות הצבאית ופעילות הטרור של המיליציות האיראניות מול ישראל והכוחות האמריקאים היא רק קצה הקרחון של פעילות אסטרטגית רחבה ביותר של השתלטות על הכלכלה, שינוי פני החברה והתרבות של מדינות, במטרה להפוך אותן לדומות לאיראן. שורה של מסמכים מסווגים מלשכתו של נשיא איראן שפורסמו לאחרונה על ידי האופוזיציה האיראנית מפרטים את התוכנית על מרכיביה השונים. במסגרת תוכנית זו איראן מבקשת להשתלט על נכסים כלכליים משמעותיים במדינות המזרח התיכון, להשתלט על קרקעות ועל מערכת הבנקאות, ולחולל שינוי תרבותי-חברתי בסוריה ובלבנון. זהו איום אסטרטגי רב-משמעות הן על ישראל והן על המערב. הפעילות האיראנית באה על רקע מחדלים הולכים ומצטברים של ארה”ב והמערב בהתנהלות מול איראן, מול לבנון וסוריה וכישלון עצום בהטלת העיצומים הכלכליים המאפשר לאיראן לא רק לשרוד כלכלית אלא אף לשנע את משאביה לקידום תוכניותיה האסטרטגיות. היכן שנוצר ריק שלטוני או ריק של השפעה מערבית נכנסים מייד גורמים חדשים. הכניסה של איראן לריק הזה, יחד עם “חברותיה החדשות” סין ורוסיה, מהווה איום אסטרטגי ארוך טווח על יציבות המזרח התיכון.
לא מדובר בפעילות חדשה. המהלך האיראני החל כבר ב-2014 על רקע התערבותה הצבאית בסוריה. איראן החלה כבר אז בשורה של צעדים שתכליתם להשפיע על המצב הפנימי בסוריה ולקשור אותה לאיראן קשר חזק יותר ולאורך ימים. היא כרתה הסכמים כלכליים הנוגעים לשיקום סוריה, העבירה אוכלוסייה שיעית לסוריה ואף החדירה ערכים איראניים דתיים ותרבותיים. היא בנתה מיליציה שיעית סורית כדוגמת חיזבאללה בלבנון. פעילות זו התחברה לתוכנית רחבה הרבה יותר שחרגה מגבולות סוריה לתוך לבנון, והצטרפה לפעילות בעיראק.
לסיוע האיראני להצלת משטרו של אסד יש מחיר כלכלי עבור סוריה, שמשמעותו שעבוד כמעט מוחלט של כלכלת סוריה לאינטרסים איראניים. עכשיו הנשיא האיראני מבקש לפרוע את שטר החוב הזה, ובמלואו. תוכנית ההשתלטות הכלכלית הוטלה על הזרוע האסטרטגית של משמרות המהפכה “חאתם אלאנביה”. גוף זה, שנוסד לפני כ-32 שנה, משמש כזרוע הפיננסית החשובה ביותר של משמרות המהפכה, והוא פועל בהנחייתו הישירה של המנהיג הרוחני עלי ח’מינאי. ארה”ב והמערב הכריזו על הכללת התאגיד ברשימת הסנקציות האמריקאיות, תוך הדגשה כי מדובר “בזרוע ההנדסית של משמרות המהפכה המסייעת למשמרות המהפכה לייצר הכנסות ולממן את פעילותם”. גוף זה מהווה גם גורם מרכזי בסיוע למימון תוכנית הגרעין האיראנית, פיתוח טילים בליסטיים ופעילויות טרור. גוף זה, המונה כ-1.5 מיליון עובדים, אחראי למעשה על רובם המוחלט של מיזמי בנייה ותשתית באיראן ומחוצה לה ומגלגל מליארדי דולרים בשנה, המממנים את פעילות משמרות המהפכה.
בפברואר 2023 אשררו מחדש סוריה ואיראן את ההסכם ביניהן בנוגע לחובותיה של סוריה. החובות של סוריה לאיראן נאמדים כיום בלמעלה מ-50 מיליארד דולר. נשיא איראן עמד על כך שייחתם הסכם בין הצדדים כדי שניתן יהיה בעתיד לאכוף אותו אם סוריה לא תשלם את חובותיה. אי אפשר לגבות חובות ממדינה פושטת רגל כמו סוריה, אבל ההסכם נותן בידי איראן אפשרות להשתלט על נכסים אסטרטגיים סוריים בתחומי הנפט, המחצבים, החקלאות, התיירות ועוד.
איראן לטשה את עיניה בעיקר למקורות הנפט ומכרות חומרי הגלם שבידי סוריה. סוריה עשירה בנפט, גז טבעי ומרבצי פוספטים. אומנם רוב הנפט נמצא כיום בידי הכורדים בצפון סוריה, אבל עדיין ישנו פוטנציאל לא מבוטל של נפט שאיראן רוצה להשתלט עליו. על פי ההסכם תעביר סוריה לאיראן שדות נפט אחדים בשטחה (באזור ARAK), ובנוסף הפקה של 50 מיליון חביות נפט. האיראנים העריכו ששווי הפקת הנפט בשדות סוריים יגיע ל-5 מיליארד דולר בשנה. מרבית מרבצי הפוספטים נמצאים בידי סוריה, ועל פי המסמכים העבירה סוריה לאיראן כדי לכסות את חובותיה כ-1.2 מיליארד טונות של פוספטים. כמו כן קיבלה איראן זיכיון לכריית אורניום בשטחה של סוריה. דמשק גם תאפשר לאיראן גישה ארוכת טווח לים התיכון לצורך ייצוא נפט וסחורות, דבר שאמור לסייע לאיראנים במידה שהעיצומים נגדם יימשכו. איראן דרשה וגם קיבלה אישור להקמת נמלים חדשים על חופי הים התיכון של סוריה, ושימוש נרחב בנמלים קיימים. נמל חמדיה אמור לשמש נמל מרכזי לייצוא פוספטים, ונמלי לטקיה וטרטוס להעברת מכולות.
אבל ההסכם הכלכלי בין המדינות אינו מסתכם אך ורק בהחזר חובות באמצעות העברת נפט ומחצבים. בהסכם סעיפים רבים העוסקים בהקמת חוות חקלאיות בבעלות איראנית בסוריה. אזור צפון-מזרח סוריה, אזור עמק הנהר עאצי, הינו אזור חקלאי פורה. במשך שנים גידלו שם חיטה, שעורה ומשק חי. אזור זה עובר בהדרגה לידיה של איראן. כבר הוקמו בו חוות חקלאיות בבעלות איראנית. איראן גם מבקשת להשתלט על כל מערך התקשורת הסלולרית בסוריה.
כחלק מחיזוק האחיזה האיראנית בסוריה, טהראן מעוניינת בשינוי דמוגרפי במדינה. “אנשי עסקים” איראנים רכשו שכונות שלמות בערים במערב סוריה, אך בהמשך התרחבה ההשתלטות על הנדל”ן הסורי גם לאזורים נוספים. בעצם, האיראנים החליפו את המשקיעים ממדינות המפרץ שלפני 2011 היו המשקיעים הבולטים בנדל”ן המקומי. איראן מבקשת גם להעביר לידי גורמים איראניים מפעלי תעשייה סוריים, או להקים מפעלים בסוריה, לדוגמה מפעל לייצור טרקטורים ואוטובוסים (הסכם חתום) והקמת אזור סחר חופשי בחומס.
איראן מדגישה את תחום התיירות. נראה כי מאחורי הרעיון של השתלטות על תחום התיירות עומד הרצון להרבות טיסות בין איראן לסוריה במטרה להעמיק את הקשרים התרבותיים והחברתיים בין המדינות, ולהגביר את ההשפעה האיראנית בסוריה. במסגרת זו האיראנים מתכננים הקמת מרכזי תיירות בבעלות איראנית באזור זידאני בחלב, ולהקים שורה של משרדי תיירות גדולים.
על “חאתם אלאנביה” הוטל גם המיזם הענק להשתלט על כלכלת לבנון. חאתם אלאנביה, שכאמור נמצאת ברשימת העיצומים, מפעילה שני קבלני משנה שהם בשר מבשרה לצורך קידום המיזם. האחד הוא חברת NIROGOSTAR SPECIALIZED GROUP, ומתחתיה פועלת חברת MILAD INTERNATIONAL GROUP. בראייה האיראנית, וכך על פי מסמכי האופוזיציה האיראנית, ההשתלטות על לבנון היא חשובה אף יותר מזו שעל סוריה ורחבה בהיקפיה באופן ניכר. הנשיא האיראני מבקש למעשה לנצל את המשבר חסר התקדים בלבנון והתוהו ובוהו במדינה כדי לבצע בה מהפכה חברתית ותרבותית. בסופו של תהליך שחלקו “תשיעו” (שיעיזציה של לבנון) אמורה לבנון להפוך למדינת חסות איראנית.
איראן פועלת לחבר כלכלית ותרבותית-חברתית את לבנון לאיראן. במסגרת זו איראן מבקשת לחבר את מערכת החשמל שלה לאלה של עיראק, סוריה ולבנון תוך התבססות על אנרגיה ירוקה. בתחום התחבורה, המטרה היא הקמת נתיב מעבר יבשתי מאיראן דרך עיראק וסוריה ללבנון ולים התיכון. איראן מעוניינת בהפניית משאבים של אנשי עסקים לבנונים להשקעות נרחבות באיראן, בהפיכת הבורסה הלבנונית למקור השקעה של אנשי עסקים לבנונים בכלכלה האיראנית, תוך הפיכת סניף בנק צאדרת לבנון לצינור מרכזי להעברות כספים. איראן מבקשת להחיות את הוועדה הדו-צדדית בראשות שר הדרכים והפיתוח העירוני האיראני ושר הכלכלה הלבנוני כדי להגדיל באופן ניכר את הייצוא האיראני ללבנון תמורת מטבע זר. למרות המשבר הכלכלי בלבנון והעדר מטבע זר, איראן מבקשת למכור לבעלי עסקים בלבנון ציוד תעשייתי מבתי מלאכה איראניים, בעיקר מפס ייצור אירופאי ישן.
איראן רואה חשיבות מכרעת בשיתוף פעולה אקדמי ובחיבוק מגזר הסטודנטים הלבנונים. מדובר בחיזוק משמעותי של מוחות שיסייעו לאיראן, ובחשיפת סטודנטים לבנונים לרעיונות האסלאמיים השיעים והצגת איראן “החיובית והמתקדמת”. איראן מבקשת להקים צוותי חשיבה משותפים לשתי המדינות, הכשרת סטודנטים לבנונים באיראן, בעיקר מהאליטות הלבנוניות, ולימוד של השפה והתרבות הפרסית. מוצע קיום סדנאות משותפות ושליחת פרופסורים איראנים ללבנון. ניתן דגש ללימודי הפיזיקה. איראן מציעה גם ארגון טיולי סטודנטים משתי המדינות בפיקוח פרופסורים כדי ללמוד על ההיסטוריה והציוויליזציה של איראן.
החדרת הערכים והתרבות האיראניים ללבנון מקבלת משקל רב בתוכנית האיראנית. גם כאן המטרה היא לחולל שינוי מהותי בדעת הקהל הלבנונית באשר לתרבותה וערכיה של איראן. איראן מבקשת לקיים תוכניות תרבות וספורט משותפות עם לבנון, קיום שבוע התרבות של הרפובליקה האסלאמית של איראן בלבנון, פעילות נרחבת ברשתות החברתיות, פרסום מאמרים של עיתונאים תומכי המהפכה האסלאמית בכלי תקשורת פופולריים וברשתות חברתיות והשתלטות על מועדוני כדורגל.
איראן אף רוצה לקיים פעילות חברתית ותרבותית בקרב מחנות הפליטים הפלסטינים בלבנון כדי לשפר את מעמדה של איראן בקרב קבוצה זו. השיטה היא מתן סיוע קבוע לאוכלוסיית הפליטים, ושליחה של מנהיגים איראנים לפגישות וכינוסים עם גורמים במחנות הפליטים הפלסטינים.
איראן אינה מסתירה שחלק מרכזי בתוכנית ההשתלטות על לבנון קשורה למערכה מול ישראל וארה”ב. חלק ניכר מהמאמץ נועד להבליט את האיום הישראלי על לבנון, וחיזוק ההתנגדות והמלחמה בטרור (הכוונה למלחמה נגד ישראל). בראייה איראנית, הצעירים באוניברסיטאות הם משאב שיגביר את ההתנגדות מול ישראל ונגד המדיניות האמריקאית. המסר הוא שאמריקה היא יהירה ונוגדת זכויות אדם. הציפייה היא שלבנון תעלה את הדרישה להסיר את העיצומים על איראן.
כמו כן, איראן מבקשת להגביר את שיתוף הפעולה שלה עם מתנגדי המשטר השיעים בבחריין ובערב הסעודית החיים בלבנון.
איראן מנצלת את המציאות הפוליטית בלבנון כדי לשחרר אסירים איראנים הנמצאים בלבנון. המטרה המוצהרת היא להגיע לחנינה גורפת ממשרד המשפטים הלבנוני.
להשתלטות על סוריה ולבנון יש להוסיף שתי מגמות נוספות שמתרחשות בו בזמן בשתי זירות אחרות במזרח התיכון. הראשונה – ההשתלטות על עיראק, והשנייה – הפצת סמים ותרופות מזויפות, בעיקר בירדן, בתורכיה ובערב הסעודית, במטרה להחליש את המשטרים במדינות אלה.
איראן העבירה לעיראק מרכיבים חשובים של צבאה, בעיקר טילים, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות הגנה אווירית. בנוסף איראן מעבירה לעיראק מרכיבים לוגיסטיים – ציי רכב, בעיקר משאיות כבדות – המשמשים מעין גשר יבשתי להעברת טילים וציוד צבאי אחר לסוריה. עיראק אינה מהווה אך ורק עורף צבאי אסטרטגי לאיראן, אלא גם מוקד להשתלטות כלכלית. הממשלה בבגדאד היא חלשה, ואפשרה לאיראן להשתלט על שדות נפט באזור הגבול בין שתי המדינות ולהתחיל להפיק מהם באופן חד-צדדי. לפני 2003 עמד הסחר בין המדינות על 3 מיליארד דולר, ובשנים האחרונות הוא עומד סביב 25 מיליארד דולר בשנה. כ-70% מהתוצרת של התעשייה האיראנית מיוצאים כיום לשוק העיראקי, שהפך שוק הייצוא מספר אחד של איראן. נכון להיום, סחורות איראניות מהוות כ-20% מהייבוא של עיראק. נתון זה צפוי לצמוח בשנים הקרובות.
איראן גם שולטת כיום בתנועת התיירות הדתית לעיראק (לערים הקדושות לאסלאם השיעי). לפי גורמים בעיראק, חברת “שמס” האיראנית, המחוברת למשטר האיראני, היא הגורם החזק ביותר כיום בתיירות הנכנסת לעיראק. “שמס” שולטת במספר התיירים האיראנים הנכנסים, והיא הקובעת לבתי המלון העיראקיים את התעריפים.
מעל לכול, איראן השתלטה כמעט לחלוטין על המגזר הפיננסי והבנקאות בעיראק. הדבר נעשה באופן רשמי ואפשר לאיראן למעשה להשתמש בעיראק כפלטפורמה פיננסית לעקיפת העיצומים האמריקניים. בהסכם בין המדינות נקבע כי לבנק המרכזי של איראן יהיו חשבונות במטבע יורו ודינר, ומכירות הגז והנפט יבוצעו על בסיס החשבונות האלה. לפי ההסכמים שנעשו, יצואנים איראנים יכולים לפעול באמצעות הבנקים העיראקיים ובהתאם לכך הבנקים האיראניים יכולים להחזיק חשבונות דינריים. עוד סוכם על הקמת סניפים של בנקים עיראקיים באיראן.
מגמה אחרת שאיראן עומדת מאחוריה היא הצפת המזרח התיכון בסמים ובתרופות מזויפות, בעיקר הקפטגון. איראן עם שליחתה חיזבאללה, תוך שיתוף פעולה של משפחת אסד, הקימה מפעלים בסוריה לייצור סם הקפטגון. הסם מוברח מסוריה בעיקר לירדן, תורכיה וסעודיה. על פי הדיווחים בסעודיה, בשש השנים האחרונות סיכלו הרשויות הברחות של 600 מיליון כדורי קפטגון. כנראה מאות מיליונים נוספים לא סוכלו ומצאו את דרכם לרחובות הממלכה, שבה קיים שוק גדול של הסם המסוכן. אף על פי שבסעודיה מודעים לבעיה, שיעור השימוש בקפטגון בקרב בני הנוער והצעירים בגילים 12–22 רק הולך ועולה – מדובר בחמישית מהאוכלוסייה. הפצת הסמים אינה פוסחת גם על שטחי הרשות הפלסטינית וישראל. בשנים האחרונות עלתה במידה דרמטית כמות ההברחות של סם הקפטגון לרצועת עזה וליהודה ושומרון.
זהו חלק מהמערכה האסטרטגית האיראנית להחלשת מדינות ערביות כמו ירדן וערב הסעודית. משמרות המהפכה ביחד עם חיזבאללה מעורבים באופן משמעותי בסחר הסמים הבינלאומי, בין אם באופן ישיר ובין אם באמצעות סוכנים. אבל בשנים האחרונות, בסיוע בכירי המשטר הסורי, הפכה פעילות זו לחלק מהמערכה האסטרטגית האיראנית, שגם מניבה הכנסות של מיליארדי דולרים (הערכה של 30 מיליארד דולר בשנה) ופגיעה אסטרטגית באויביה של איראן.
חשיפתם של המסמכים על ידי האופוזיציה מצביעה על המטרות מרחיקות הלכת של איראן במזרח התיכון. איראן עוסקת בשינוי דרמטי של פני המזרח התיכון, תהליך דרמטי של “תשיעו” (שיעיזציה), השתלטות כלכלית, תרבותית וחברתית, תוך ניצול של חולשת המערב, וחולשת מדינות ערב השקועות בעניינים כלכליים קשים. מציאות זו כמובן תקל על השגת נשק גרעיני, אבל גם על ביסוס השפעה איראנית על כל הטבעת סביב ישראל, איום אסטרטגי על ירדן, והחלשה משמעותית של הסכמי אברהם ומניעת הסכמים עתידיים בין ישראל לבין מדינות כמו סעודיה. המהלכים האיראניים נועדים לייצר את “הפרוזדור השיעי”.
בהנחה שהפרוזדור השיעי יחבור לציר המתקבע כיום של סין, איראן ורוסיה, הוא מציב אתגרים מרחיקי לכת למדינות המערב, לישראל ולמדינות המפרץ. תחת מחסה המלחמה באוקראינה, והרחק מעין התקשורת, איראן מגשימה את חלומו של עלי ח’אמינהאי, המנהיג העליון, שדיבר במרץ 2006 על “המזרח התיכון” – במשמע העולם הערבי – כאילו הוא “העומק האסטרטגי של העם האיראני ומהפכתו”. לא ניתן להתעלם מכך שכל הפעילות האיראנית הזו מתבצעת כביכול בעת משטר של עיצומים מערביים (כושל ביותר). על ארה”ב והמערב לחשב מחדש באופן מיידי את מדיניותם מול איראן. לא מדובר רק בגרעין, או בטרור, אלא במערכה רחבה הרבה יותר הקשורה למעשה לעתיד המערכת הבינלאומית. השתלטות איראנית תרבותית, כלכלית וחברתית על מדינות כמו עיראק, סוריה ולבנון תוך חיבור לרוסיה ולסין אמורים להביא לשינוי אסטרטגי עולמי, וכמובן במזרח התיכון.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / ZUMA Wire
- בניית אתרים